מטפלים בך מהיום להיום
טלפון המשרד: 09-9583741

משבר הפרישה העולמי מגיע לצעירים ולמבוגרים כאחד

בשנות השגשוג שלאחר מלחמת העולם השנייה, הרחיבו ממשלות במדינות העשירות את מערכות הפנסיה שלהן. בנוסף, בשנים אלה החלו גם חברות להציע פנסיות שהבטיחו לעובדים סכום מובטח בכל חודש בתקופת הפרישה.

מצב זה אפילו הלך והשתפר בשנות השמונים של המאה הקודמת כאשר מדינות רבות החלו לשדל עובדים מבוגרים לצאת אל מחוץ למעגל העבודה ולפנות את מקומם לצעירים יותר. המדינות עשו זאת על ידי הפחתת הגיל שבו זכאים העובדים ליהנות ממלוא ההטבות של קרנות פנסיה ממשלתיות.

במדינות העשירות יחסית, אלה ששייכות ל-Organization for Economic Cooperation and Development, הגיל ירד מ-64.3 בשנת 1949 ל-62.4 בשנת 1999.

מציאות זו יצרה מצב חדש ואולי אפילו לא מציאותי: "רעיון של פרישה כתקופה ממושכת של פנאי". אנשים שמחו לצאת לחופשות ארוכות, זה היה ממש תור הזהב. אבל, אז הגיעה המאה העשרים ואחת.

לפני שנמשיך לתאר את תמונת משבר הפרישה העולמי, נתייחס לאותן קרנות וקופות שנוספו לאותה קרן פנסיה במטרה להיטיב עם העובדים, כמו קופת גמל או קרן השתלמות. עד לשנות ה-90 של המאה ה-20, קרנות השתלמות או קופות גמל נחשבו כמכשיר לחיסכון שיכול לחזק את החיסכון בקרנות הפנסיה והעובד יכול היה למשוך חיסכון זה לאחר 15 שנות חיסכון. אבל, לפי חוק חדש, כספים שהופקדו במסגרת קופת גמל או קרן השתלמות החל מינואר 2008, ישולמו לעובד כקצבה רק כאשר יצא לפנסיה בגיל הפרישה.

מערכת קרן פנסיה תחת מצור

כאשר הפציעו להן שנות האלפיים, התבוננו ממשלות וארגונים בטבלאות האקטואריות ובשיעורי הילודה והבינו שהן לא יכולות להרשות לעצמן לשלם את אותן קרנות פנסיה שהן הבטיחו.

קודם כל, אנשים חיים היום יותר זמן: לפי אחד הסקרים, הגבר הממוצע ב-30 מדינות ה-OECD יחיה 19 שנים לאחר פרישתו מהעבודה. זוהי עליה מ-13 שנים בשנת 1958, כאשר מדינות רבות הכינו את תוכניות הפנסיה הנדיבות שלהן.

לפי ה-OECD גיל הפרישה הממוצע צריך היום לעלות מגיל 63 לגיל 66 או 67, על מנת שיוכלו לשלוט בעלויותיהן של קרנות פנסיה שעלולות להיפגע מתוחלת חיים ארוכה מכפי שתוכנן מלכתחילה.

כדי לסבך עוד יותר את הבעיה – שיעורי הילודה נופלים רק במעט ממספר האנשים שנולדו במדינות מפותחות לאחר מלחמת העולם השנייה, ופורשים מהעבודה.

כתוצאה מכך אוכלוסיות מזדקנות במהירות. ככל שאחוז האנשים המבוגרים עולה, כך קשה יותר למדינה לממן את מערכת הפנסיה שלה, כי יחסית פחות עובדים צעירים משלמים מסים.

בסין, אוכלוסיית האנשים בני 65 ומעלה תעלה מ-11 אחוזים מכלל האוכלוסייה בגיל העבודה בשנת 2010, ל-42 אחוזים בשנת 2050. בארצות הברית, יחס זה יעלה מ-20 ל-35 אחוזים.

בתגובה, ממשלות מעלות את גיל הפרישה ומקצצת בהטבות. ב-30 מדינות ה-OECD, הגיל הממוצע בו גברים ונשים יוכלו לקבל פנסיה מלאה, יעלה. ה-OECD מצא שרפורמות הפנסיה בשנות האלפיים יקצצו את הטבות הפרישה בכ-20%. אפילו בצרפת, שנחשבת לגן העדן מבחינת הפרישה, החלו רפורמות מסוימות כדי לצמצם עלויות.

נתונים אלה מצליחים להבהיר שאכן נושא הפרישה נמצא במשבר עולמי שפוגע ויפגע באנשים רבים.